החינוך המוסיקלי

Child_old

החלטנו לתת לילדים שיעור במוסיקהמקצוע שהיה זר להם לחלוטין. נמצא מורה יעקב כנעני, חלוץ החינוך המוסיקלי לילדיהעולים. קנינו חלילים לילדים, שיהיו רכוש בית הספר, אבל הם אחראים לשמירתם והמורה ארגן תזמורת חלילים.היה לי מאוד קשה בהתחלה, נוסף למפריעים מסיבות קנאה ואי השתתפות, הרגלי הגלות והתאמת הצלילים לאוזן כל הילדים כמקשה אחת, בשים לב למוצאם מקצות תבל. לאחר “חריש עמוק, ועבודה שנמשכה בעקשנות גם מצדהתלמידים, קצרנו פירות לתפארת כי בנוסף לתזמורת חליליות הוקמה מקהלה והופענו בהרבהמקומות. אינני יודע מה היה השיא, כי היו הרבהשיאים לעבודתי במשך השנים, אבל כאשר יכולנו להופיע במקהלה ותזמורת, וכולם עומדיםויושבים בשקט בזמן רב מאוד- הרי לדעתי הישג חינוכי מהותי – לא?!

הופענו בזמריות , כנסי בית הספר וקבלנו תעודות הצטיינות. מי פילל שאותה תחילה צנועה של תזמורת חליליות לילדים בלבוש בלוי. תניב פרי הילולים משובח כזה?!”

נס ירושלים

Music_old

לקראת השנה השלישית לקיום בית הספר כבר הוקם בניין של ממש ונוספו “צריפים שוודיםמצוינים. בחודשי הקיץ הודיעוני כי בישיבת הדירקטוריון הוחלט למסור את דגל ירושלים (דגל כבוד הנמסר שנה שנה לבית הספר המצטיין בפעולותיו למען הקרן הקיימת ). לשנה זולבית ספרינו על הצטיינותו בחינוך ציוני ובעבודת אדמה . הראשון בתי הספר לילדי עוליםשזכה לכך.כולנו התרגשנו , הפעם אין אנו ” מקבליםסעד כנצרכים , אלא מתקבלים בזכות מאמצינו והישגינו למשפחת מוסדות החינוך בארץ כשוויזכויות וכשווי חובות. החגיגה עמדה להיערך  “בשמחת בית השואבה” . התוכנית הטקס- זמרהוריקודים. דאגתי לתלבושת לקראת ההופעה. ביקרתי באוהלי התלמידים המשתתפים, התייעצתיעם האמהות והתאמתי לבוש לכל ילדי, אך לילדות הרוקדות לא הצלחנו להשיג תלבושתמתאימה. ביום הטקס בירושלים עדיין לא היו לנו 8 חולצות לבנות . הימים ימי “הצנע“, והקיצוב גם בצרכי הלבשה . מיהרתי לדירת מכרים ובקשתי 2 סדינים גדולים .למרבה פליאתםתפרתי בביתם 8 חולצות בצורה פרימיטיבית רק 2 תפרים וסרט לקישוט וקישור מסביב הצוואר . גיהצנו אותן למשעי ואצתי לחדר הסוכנות.

שמחת הילדים רבתה בקבלתם בגדים נקייםומגוהצים . בייחוד ה”רקדניות” בחולצות לבנות וחצאיות כחולות (שהושאלו מכפר ורבורג)

משלחת עם כל דגלי כל בתי הספר של הבירהיצאו לקראת דגל הכבוד. התרגשות הגיעה לשיאה עם הופעת בנות המעברהבריקודן.

על הבמה המקושטת, לפני מאות צופים , ניצבו המשלחות –על בני הארץ , ילידי כפר ותיק ופורח אשר הפקידו דגל הכבוד בידיקבוצת ילדים מבני גליות שונות ועדות מרודות שזה מקרוב באו.

ילדה זהובת שיער נשקה לדגל ונפרדה ממנו: “דגל ירושלים , הגיעה שעיתנו להיפרד , יקרה לנו ! כבוד והדר הלבשנו :”.

החתן נכנס” – נער תימני –ענה לעומתהבקול רועד מהתרגשות: ” … למען קיבוץ גלויותינו , למען מדינתנו, למען ציון ביתחיינו …” ומעל לראשם התנופף נס ירושלים.

ראיתי דמעות בעיני המסובים ליד שולחןהנשיאות וגם ילדינו היו נרגשים מאוד.

אין מה להתבייש בהישגים הטובים בתקופה זובתנאים ששרדו אז.”

ב-21 .9.1961 נחנך במעמד רב רושם בית הספר שנקרא ע”ש האחים צבי ואפרים גובר ז”ל שנפלו במלחמת יום השחרור. במעמד זה נתקבלו רבקה ומרדכי גובר , לאה וישעיהו רוזנבלום, בחיבה מיוחדת כהוקרה למאמציהם בתחילת דרכו של הישוב . בנוכחות הממונה על מחוז מר יצחק ורימון וראש המועצה מר דוד עבודי, הוכרז על יסוד בית ספר ממלכתי חדש שנקרא אחר כך “אלי כהן”. כיתות מבית הספר הועברו למבנים החדשים ונתמנתה הנהלה חדשה.